מה שנשאר / ירון רביד

וְאוּלַי זֶה כָּל מָה שֶׁנִּשְׁאַר

אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי?

אוּלַי זֶה הַכֹּל

שְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָל

קְצָת צִפְצוּפִים שֶׁל צִפּוֹרִים

וּשְׁקִיעָה

וְזֶהוּ

יָדַעְנוּ מִלְחָמוֹת

יָדַעְנוּ וִכּוּחִים

בִּירוֹקְרַטְיָה

חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים

תִּקְווֹת

וְאַהֲבוֹת

יָדַעְנוּ אֲהָבוֹת

אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי?

הָאַהֲבָה הָיְתָה חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר

אוֹ שֶׁזֶּה הָיָה הַתִּקְוָה בְּעֶצֶם

בְּעֶצֶם, מָה כָּל כָּךְ קִוִּינוּ בַּחַיִּים הָאֵלֶּה?

מָה הָיָה לָנוּ כָּל כָּךְ חָשׁוּב

אֲנִי לֹא זוֹכֵר מָה, אֲבָל זֶה נִרְאָה אָז הֲכִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם

רַק אֶתְמוֹל זֶה הָיָה נִרְאָה כָּכָה

אֲבָל בְּעֶצֶם מָה שֶׁחָשׁוּב בֶּאֱמֶת זֶה מָה שֶׁעַכְשָׁו

כָּאן. אַתְּ מְרִיחָה אֶת זֶה?

אַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת הַצִּפֳּרִים?

אַתְּ רוֹאָה אֶת הַשְּׁקִיעָה?

רַק לְזֶה חִכִּינוּ, יַקִּירָתִי

רַק לְזֶה