הקיר בכה בשקט...

סדק / ירון רביד

שׁוּב צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הַקִּיר

מַיִם חִלְחֲלוּ

נִפְּחוּ אֶת הַמֶּלֶט

פָּצְעוּ אֶת הַסִּיד

הַקִּיר בָּכָה בְּשֶׁקֶט

זַרְזִיף עָדִין הִשְׁחִים

הִכְתִּים אֶת הַלֹּבֶן

פַּס דַּק נִמְתָּח מֵהַשְּׂרִיטָה וְעַד לָרִצְפָּה

אֲנִי מַעֲבִיר אֶצְבַּע אִטִּית לְאֹרֶךְ הַסֶּדֶק

מַנִּיחַ מֵצַח עַל הַקִּיר הַמִּתְקַלֵּף

תּוֹצִיא, אֲנִי לוֹחֵשׁ

אַל תִּתְבַּיֵּשׁ

תּוֹצִיא הַכֹּל

אֶת הָרְעִידוֹת שֶׁהָיוּ לְךָ כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתָּ חָשׂוּף וּמָרוּט

בְּלֵיל בְּרָקִים וּסְעָרוֹת

אֶת הַנְּגִיעוֹת שֶׁלִּכְלְכוּ וְנִשְׁעֲנוּ וְטִלְטְלוּ אוֹתְךָ

בְּלִי לַחֲשֹׁב עַל מָה אַתָּה עוֹבֵר

אֶת דְּפִיקוֹת הַמַּסְמְרִים וּקְדִיחוֹת הַפַּטִּישׁוֹן

וְהַתְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת עִם הָעֵינַיִם הַצּוֹחֲקוֹת לֹא לְךָ

אֶת הָעֹמֶס שֶׁל הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁכְּבָר שָׁנִים

אַתָּה סוֹחֵב בְּלִי לְהִתְלוֹנֵן

אֲנִי חוֹרֵץ עִם שְׁפַּכְטֵל, מַרְחִיב

אֶת הַסֶּדֶק, מְקַלֵּף אֶת הַסִּיד, מְנַקֶּה

אֶת הַפֶּצַע

נוֹצָר עֲרוּץ נַחַל אַכְזָב עָמֹק וּמַרְהִיב

אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הַשְּׁפַּכְטֵל